<h1>ראבי"ה סימן ס"ו</h1>
<h2>דף כא:</h2>
אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללים אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור למודים מיד מתחיל ומתפלל ואם לאו אל יתפלל. ונ"ל כדי שיוכל לשוח ולסיים עם הציבור ולומר מודים דרבנן, והוא מפורש במסכת סוטה ובפרק קמא דמכילתן בירושלמי, ומסיים כל שיחותיו במודים. ויש מרבותינו שפירשו שלא יחשדוהו ככופר שאינו שוחה עם הציבור, וקשיא לי לדבריהם אם היה מגיע למגן אברהם היה די, ועוד דמוכח בפרק קמא [ד]אי (ד)מנח תפילין ליכא למיחשדיה וכ"ש הכא שמתפלל. ורב הונא לא חייש לקדוש, דקסבר יחיד אומר קדוש, ור' יהושע בן לוי אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדוש יתפלל ואם לאו אל יתפלל, פירוש דקסבר שאין היחיד יכול לומר קדוש של נקדש את שמך וכיוצא בו. ובמסכת סופרים אומר קדוש שביוצר אור [וסדר קדושה] אפי' יחיד אומר מפני שהוא כסודר, פי' מספר והולך היאך משבחים המלאכים והוי לי' כקורא פרשת בשנת מות המלך עוזיהו שיש בה קק"ק. ומסיים התם אבל נעריצך ונקדישך אין היחיד אומר דכל דבר שבקדושה אין אומרים בפחות מי' דאתיא תוך תוך. והלכתא כר' יהושע בן לוי. ובתוספתא דמכילתין תניא אין עונין עם המברך, פי' עם שליח ציבור האומר יוצר אור, ומסיים ר' יהודה היה עונה עם השליח ציבור קק"ק וכו'. ונ"ל שהוא מלשון ותען להם מרים וגו' וענו הלוים וגו' דהיינו בקול רם, ור' יהודה היה עונה [עמו] בקול רם קק"ק. ואיכא למימר דלא פליגי, ואי נמי פליגי נהוג עלמא כר' יהודה. והשאר אם חפץ יקרא עמו בלחש אי נמי מכוון ונפיק דשומע כעונה, והכי נהוג עלמא. ובסוף פרק כשם שהמים בודקין גרסינן אמרו ישראל שירה וכו' עד ר' נחמיה אמר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והם עונין אחריו, ומפרש התם ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא. והך ענייה לאו בקול רם הוא, אי נמי פליג וקיימא לן כרבנן, שאף ר' יהודא לא הזכיר אלא קק"ק. ויש מפרשים הטעם שיחיד קורא סדר קדושה מפני שהוא כמסדרו ומתרגמו, וליתא. והך דמסכת סופרים טעמא ברירא: וקיי"ל הלכתא שאין מפסיקין לא לברכו ולא לקדושה ולא ליהא שמיה רבה מברך. והני מילי בתפלה, כדפרישית לעיל פרק ב'. ופסקו הגאונים ששותק [ו]הוי שומע כעונה ושוב גומר היחיד תפלתו, וגם פסקו שיכול להתחיל עם שליח ציבור ויאמר מגן ומחיה ונקדש וקדוש קדוש קדוש כל דיבור ודיבור יאמר ושוב יגמור תפלתו, שלא הקפידו חכמים אלא בשלא התחיל עם השליח צבור, כדקאמר אם יכול להתחיל וכו'. ונ"ל שאם מגיע לעושה שלום שעונה עמהם, דאלהי נצור לאו מי"ח ברכות הוא, כדאיתא לעיל בסוף פרק ב'.
